מקרה מבחן · רכב ו-AI

משלושים עובדים ורעיון, לזכייה בפרויקט רכב בתוך שנה וחצי

מאת אייל יעבץ · 3 דקות קריאה · English version

כשהצטרפתי כסמנכ"ל תפעול והנדסה, החברה הייתה סטארט-אפ בתחילת דרכו, עם כשלושים עובדים, הנהלה מצומצמת מאוד ורעיון מעניין מאוד. כמעט כל השאר עוד היה צריך להיבנות. כעבור כשנה וחצי היא זכתה בפרויקט מול אחת מיצרניות הרכב הגדולות בעולם, ובהמשך גדלה לכמאה ושלושים עובדים.

• כ-130עובדים, מכ-30 בהתחלה
• שנה וחצימההגעה שלי ועד הזכייה
• 97–98%אמינות בשטח
• 50%ירידה במחיר המוצר

נקודת הפתיחה

הרעיון היה מצלמה תרמית לרכב, על בסיס טכנולוגיה עם פוטנציאל אמיתי. אבל לחברה כמעט לא היו תשתיות בסיסיות באף תחום: IT, ציוד, טכנולוגיה והנדסה. ההנהלה הייתה מצומצמת מאוד, ורוב הידע ישב אצל קומץ אנשים. המרחק בין טכנולוגיה מבטיחה למוצר שיצרנית רכב תקנה היה גדול מאוד.

מהדגמות למוצר שהלקוחות רוצים

התחלנו בהדגמות של המוצר ללקוחות פוטנציאליים, ואספנו את המשוב שלהם באופן שיטתי. המשוב הוביל לשינויים ולהתאמות טכנולוגיות, ולפטנט שהעניק לחברה יתרון טכנולוגי: המצלמה התרמית הקטנה בעולם, עם ביצועים גבוהים מאוד בתנאי סביבה תובעניים ועמידות גבוהה.

חשוב לא פחות היה ה-Form, Fit and Function: לתכנן את המצלמה כך שתשתלב ברכב כפי שיצרנית הרכב צריכה, ולא רק כפי שנוח במעבדה. צעד אחרי צעד, זה פתח דלתות ללקוחות בתעשיית הרכב בגרמניה ובארצות הברית.

בניית ייצור מאפס

במקביל לפיתוח המוצר, הקמנו את קו הייצור מאפס, כולל חדרים נקיים. זה דרש אפיון מדויק, מציאת קבלנים וקבלני משנה, השוואת הצעות מחיר ומשא ומתן, ועבודה מול אדריכלים, קונסטרוקטורים ומומחים בתחומים רבים, מחשמל סטטי ועד מיקרו-אלקטרוניקה.

הייצור לא נבנה אחרי הפיתוח. הוא נבנה לצידו.

ספקים, עלות ואמינות

באותו זמן הכשרנו ספקים בכל העולם, וחיפשנו פתרונות טכנולוגיים שיוזילו את המוצר ויהפכו אותו לאמין יותר בהיקפים גדולים. מצלמה תרמית שעובדת במעבדה היא דבר אחד. מצלמה שעובדת באותה רמה בכל רכב, בכל אקלים, ובמחיר שמתאים לתוכנית רכב, היא דבר אחר לגמרי.

לעמוד ברף של תעשיית הרכב

כשהתחלנו לעבוד עם לקוחות מתעשיית הרכב, הם הביאו רשימה ארוכה של דרישות שהחברה עוד לא הייתה מוכנה להן: דרישות הנדסיות ופונקציונליות, איכות, מחיר ותפוקה, והמון מדדים שאופייניים לתעשיית הרכב, אחת התעשיות התובעניות בעולם.

עברנו את כל התהליך הזה יחד עם אחת מיצרניות הרכב הגדולות בעולם, דרישה אחרי דרישה, עד שהחברה עמדה ברף. התהליך הסתיים בזכייה בפרויקט.

התוצאות

מה עשה את ההבדל

במבט לאחור, שלושה דברים עשו את ההבדל:

1. להכיר לעומק את הטכנולוגיה, את החוזקות ואת החולשות שלה. אי אפשר להקים קו ייצור, לבחור ספקים או לענות על דרישות של יצרנית רכב בלי לדעת בדיוק איפה הטכנולוגיה חזקה, ואיפה היא עדיין שבירה.
2. לגייס אנשים טובים. החברה גדלה יותר מפי ארבעה, וכל גיוס מפתח השפיע על מה שיכולנו לספק.
3. זום אין וזום אאוט, ולחבר ביניהם. לרדת לפרטים ולעומק כשצריך, להתרחק כדי להסתכל על האסטרטגיה, ולחבר כל הזמן בין ההחלטות הקטנות לתמונה הגדולה.

הלקח

אם מנכ"ל של סטארט-אפ דומה היה שואל אותי מה לעשות קודם, הייתי אומר לו כך: רעיון מעולה לא מספיק. ההצלחה מגיעה כשמתחילים לבנות את הייצור, הספקים והאיכות במקביל לפיתוח, ולא אחריו, ומחברים כל הזמן בין הפרטים הקטנים לאסטרטגיה הגדולה.

הלמידה הגדולה היא שהכול קשור בהכול: ההחלטות הקטנות, האסטרטגיה, הביצוע ובחירת האנשים. אלה ארבע הרגליים של השולחן, וכל אחת מהן קריטית. אם אחת חסרה, השולחן מתנדנד.

המאמר משקף את דעתו האישית של הכותב בלבד. זהו מידע כללי, ולא ייעוץ מקצועי או המלצה לנקוט פעולה כלשהי, וכל שימוש בו הוא באחריותו הבלעדית של הקורא.